פעם מזמן כבר כתבנו פוסט על הצבע השחור באופנה (הנה כאן). הפעם ליקטתי כמה נשים שלובשות שחור באלגנטיות וייחודיות (וגם אחת בשחור לבן).
נשים לבושות שחור אינן דבר של מה בכך. עד שקוקו שאנל הופיעה בתחילת המאה הקודמת, שחור היה שמור לאבל בלבד. שאנל יצרה את "השמלה השחורה הקטנה" הראשונה בהיסטוריה, שהפכה במהלך השנים לפריט חובה. כמו רבים אחרים בשבילי התגלמות השמלה השחורה במלוא תפארתה נראית בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני". אודרי הפבורן (השחקנית האהובה עליי, למקרה שמישהו תהה) לובשת כמה שמלות שחורות במהלך הסרט, כולן בעיצובו של יוברט ז'יוונשי.
ובחזרה לימינו. השחור נמצא בכל מקום. בחתונה ממוצעת אחוז לא מבוטל מהאורחות לובשות גרסה זו או אחרת של השמלה השחורה. גם ברחוב הוא בולט מאוד, ואם תחפשו בחיפה, ת"א וירושלים ביום שישי בכיכרות תמצאו קבוצה שלמה של נשים בשחור!
כאמור, צילמתי כמה נשים שאי אפשר היה לפספס בצבע הזה (שהוא בכלל לא צבע בעצם).
יעל, בעלת חנות יד שניה בצפת, שקפצה לבקר אצלנו בחיפה. היא לובשת שמלה שמורכבת משני חלקים, החצאית שיפון עם נקודות לבנות קטנות. היא שילבה אותה עם תכשיטים מעניינים ונעלי אוקספורד שחורות ומבריקות. הכל ביחד יוצר מראה אלגנטי ולא מתאמץ.
את השמלה והנעליים קנתה בחו"ל, והתכשיטים בישראל (לא אמרה איפה).
הנה תקריב על סט הצמידים והטבעות (איזו תשומת לב, בצמיד הוא נקודות הפוכות מהשמלה).
נילי היא דמות ידועה במרכז הכרמל. אי אפשר לפספס אותה עם השיער האדום, והבגדים שהם כמעט תמיד במונוכרום. הרבה לבן, לעיתים גם שחור. השילוב ביניהם הפעם מצא חן בעיני. תשומת הלב לפרטים (כמו הפפיון ותיק הקלאץ' למשל) גורמת לכל ההופעה להיראות מיוחדת. השמלה השחורה באורך מחמיא והשילוב עם גרביונים לבנים הוא נהדר.
לידיה צולמה בסתם יום של חול, למרות שכולה אומרת קודש. מחויטת מכף רגל ועד ראש, בסגנון טוקסידו גברי (אפילו עם פפיון). מראה שהשחור (וגם הלבן) יכול להיות בולט ולא שיגרתי.
וכמובן שהנעליים שלה פשוט עוצרות נשימה.
ביגוד- "הכל צרפתי מכיכר המדינה", נעליים- ארמני.
והנה לכם עוד קצת מנעלי "אל קאפונה":
אחרונה חביבה, איילין, שצולמה בדרכה לקונצרט. לובשת שמלה שחורה קלאסית עם מעט עיטורים באורך נהדר. נעלי פיפ טואו יפהפיות, וג'קט קיצי תואם. שחור עם שחור, ובכל זאת רענן ומרשים.
שמלה- פשוש (ציר מוריה), ז'קט- זארה, נעליים- מפנורמה
השחור הוא אומנם לא בשורה חדשה באופנה, וגם להגיד ש"הוא כאן כדי להישאר" זה לא ממש עדכני, אבל במציאות שלנו הוא עובדה קיימת, וטוב שכך. שבת שלום (מי ייתן ותאכלו ארוחת בוקר בטיפאני)!
מקסים!
השבמחק